משמורת משותפת היא הסדר שבו שני ההורים חולקים באופן שווה באחריות לגידול ילדיהם לאחר גירושין. בעוד שבתי המשפט נוטים לעודד משמורת משותפת כברירת מחדל, ישנם מקרים בהם היא אינה מתאימה.
הבנת ההלכה המשפטית: משמורת ילדים בישראל
בישראל, נושא משמורת ילדים לאחר גירושין מוסדר על ידי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. החוק קובע כי בית המשפט יקבע את הסדרי המשמורת "בהתאם לטובת הילד", תוך התחשבות במגוון גורמים, ביניהם:
- גיל הילד: ילדים צעירים זקוקים לרוב לטיפול אינטנסיבי יותר, ולכן ייתכן שבית המשפט יעדיף להעניק משמורת עיקרית לאם.
- קשר הילד עם הוריו: בית המשפט יבחן את הקשר הרגשי של הילד עם כל אחד מהוריו, תוך התחשבות בגורמים כמו זמן איכות, מעורבות הורית ותקשורת.
- יכולות הוריות: בית המשפט יבחן את יכולותיהם ההוריות של ההורים, תוך התחשבות בגורמים כמו יציבות רגשית, כושר כלכלי, סביבה ביתית נאותה וזמינות לטפל בילד.
- רצונות הילד: ילדים בוגרים יותר ייתכן שתהיה להם העדפה לגבי הסדרי המשמורת, ובית המשפט ייקח בחשבון את רצונותיהם.
- הסכמת ההורים: בית המשפט יעדיף הסדר משמורת שההורים מסכימים עליו, כיוון שזה יקל על שיתוף הפעולה ביניהם לטובת הילד.
בנוסף, בית המשפט יבחן גורמים נוספים שעשויים להשפיע על טובת הילד, כמו בריאותם הפיזית והנפשית של ההורים והילדים, היסטוריה של אלימות או התעללות, וסביבה חברתית ותרבותית.
חשוב לציין שאין נוסחה קבועה לקביעת משמורת ילדים, וכל מקרה נדון לגופו. בית המשפט יבחן את מכלול הנסיבות ויקבע את הסדר המשמורת המתאים ביותר לטובת הילד.
הערכת הסיכונים: הצגת הסיכונים הפוטנציאליים הכרוכים במשמורת משותפת במצבים מסוימים
משמורת משותפת הפכה למודל ההורות המועדף בבתי המשפט לענייני משפחה בישראל בשנים האחרונות. גישה זו מבוססת על ההנחה ששני ההורים צריכים להיות מעורבים באופן פעיל בחיי ילדיהם לאחר הגירושין. עם זאת, חשוב להכיר בכך שמשמורת משותפת אינה מתאימה לכל מקרה, וישנם מצבים שבהם היא עלולה להוות סיכון ממשי לילדים.
אלימות במשפחה:
הסיכון המובהק ביותר הכרוך במשמורת משותפת הוא במקרים של אלימות במשפחה. ילדים שנחשפו לאלימות בין הוריהם נמצאים בסיכון מוגבר לפתח בעיות רגשיות, התנהגותיות וקוגניטיביות. חשיפת ילדים לאלימות עלולה להוביל לתחושת חוסר ביטחון, חרדה, דיכאון, פגיעה בדימוי העצמי ועוד.
במקרים של אלימות במשפחה, חשוב להעריך את רמת הסיכון לילדים. יש לבחון את סוג האלימות, תדירותה, חומרתה והשפעתה על הילדים. במקרים מסוימים, ייתכן שיהיה צורך להגביל את הקשר בין האב לילדים, או אף למנוע ממנו משמורת לחלוטין.
הורות לקויה:
הורים שאינם מסוגלים לספק לילדיהם את צרכיהם הבסיסיים, הן מבחינה פיזית והן מבחינה רגשית, אינם מתאימים למשמורת משותפת. הורים אלו עלולים להזניח את ילדיהם, להיות אלימים כלפיהם, או לספק להם סביבה לא יציבה וחסרת ביטחון.
במקרים של הורות לקויה, חשוב להעריך את יכולות ההורים ואת הסביבה שהם מספקים לילדים. יש לבחון האם ההורים מסוגלים לספק לילדים מזון, מחסה, טיפול רפואי, חינוך ותמיכה רגשית. במקרים מסוימים, ייתכן שיהיה צורך להגביל את משמורת ההורים, או אף להוציא את הילדים מחזקתם.
חוסר יציבות:
הורים שאינם יציבים מבחינה רגשית או כלכלית עלולים להוות סיכון לילדים. הורים אלו עלולים להסתבך בבעיות של התמכרות, אלימות, פשיעה או מחלות נפש. חוסר יציבות בחיי ההורים עלול להוביל לחוסר ביטחון אצל ילדים, קשיים רגשיים והתנהגותיים ופגיעה בהתפתחותם.
במקרים של חוסר יציבות, חשוב להעריך את רמת הסיכון לילדים. יש לבחון את חומרת הבעיה, תדירותה והשפעתה על הילדים. במקרים מסוימים, ייתכן שיהיה צורך להגביל את משמורת ההורים, או אף להוציא את הילדים מחזקתם.
חשוב לציין כי הערכת הסיכונים הכרוכים במשמורת משותפת היא תהליך מורכב ורגיש. יש להתייעץ עם גורמים מקצועיים, כגון עורכי דין, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, על מנת לקבל החלטה מושכלת בנוגע לטובת הילדים.
איך למנוע משמורת משותפת: הצגת ראיות
הליך גירושין מורכב וטעון רגשית, וקביעת הסדרי משמורת על הילדים היא אחת מההחלטות החשובות והמשפיעות ביותר שיתקבלו. במקרים מסוימים, הורה עשוי לרצות למנוע משמורת משותפת, בין אם בשל חשש לטובת הילדים, אי-אמון בבן/בת הזוג או סיבות אחרות.
הצגת ראיות:
השלב המכריע בהליך מניעת משמורת משותפת הוא הצגת ראיות משכנעות שתומכות בעמדתכם. בית המשפט יבחן את מכלול הראיות ויקבע על סמךן מהי טובת הילדים. להלן מספר סוגי ראיות שיכולות לחזק את טענותיכם:
חוות דעת מקצועיות:
- חוות דעת פסיכולוגית: הערכת כשירות הורית, יכולת רגשית, קשר הורה-ילד ותפקוד הורי.
- חוות דעת פסיכיאטרית: הערכת מצב נפשי, התמכרויות או הפרעות פסיכיאטריות העלולות להשפיע על הילדים.
- חוות דעת חברתית: תסקיר סביבתי המתאר את תנאי המחיה בבית כל הורה, מערכת יחסים עם הילדים וקשרים חברתיים.
תיעוד היסטורי:
- תיעוד התנהגות בן/בת הזוג: הוכחות לאלימות, התעללות, הזנחה, התמכרויות, הפרעות התנהגות, עבריינות או כל התנהגות פוגענית אחרת.
- היסטוריית טיפול: הוכחות לטיפול פסיכולוגי, פסיכיאטרי או גמילה מהתמכרויות.
- התכתבויות: הודעות טקסט, מיילים, צ'אטים או כל התכתבות אחרת המוכיחה התנהגות פוגענית, אי-שיתוף פעולה או חוסר תפקוד הורי.
תצהירים של עדים:
- עדויות של בני משפחה, חברים, מכרים, אנשי מקצוע (כגון גננות, מורים, מטפלים) או כל אדם אחר שיכול להעיד על התנהגות בן/בת הזוג, קשר הורה-ילד ותפקוד הורי.
דגשים:
- חשוב לאסוף ראיות רבות ומגוונות ככל האפשר, תוך הקפדה על אמינותן ומהימנותן.
- יש להציג את הראיות בצורה מסודרת, תוך הדגשת הנקודות החשובות ותרומתן להוכחת טענותיכם.
הצגת ראיות משכנעות היא המפתח להצלחה בהליך מניעת משמורת משותפת. איסוף ראיות מגוונות, תוך הקפדה על אמינותן ומהימנותן, יאפשר לכם להציג את עמדתכם בצורה חזקה ומוכחת. חשוב לזכור שתהליך זה מורכב ורגיש, ולכן מומלץ להיעזר בעורך דין מנוסה שילווה אתכם לאורך כל הדרך.
רוצים לקבל את הליווי המקצועי ביותר? יש לכם שאלות נוספות? משרד עורכי דין בהנהלת סופי ספקטור כאן למענכם.
